|
 |
תבוסת הזמן
אני בכלל לא מכירה אותי, אמרתי
ולרגע, זו הייתה אמת
מוגנת חומת סטאטוס
מאבדת טריות בתבוסת הזמן.
מעת לעת נוגעת בי
אותה ילדה בלתי נשכחת
שהאמינה שהשמיים הם קו זינוק
שלא פחדה להתבונן, לצעוק,
לחצות
שלא ויתרה על נסיכות
פורמת חלום אחר חלום
בלי להתבייש בתשוקת קיומה
כמהה לאוויר לא ממוחזר.
|
|
|
 |
לגור בתוך פרסומת
רוצה לגור בתוך פרסומת
להתעורר כל בוקר
עם ארומה בקפה
בבקתה חלומית נושקת לים.
מתחת לסלעית בגינה
יבצבץ מפתח לערוצים סמויים
כמו אבן ים השואבת צבעיה פנימה.
החשיכה מתעוררת
מחייכת מבעד לדמעות
קול דחוף מערבל מלים
אמירה אחת רודפת אחרת
ממלאת כל סדק.
|
|
|
 |
מצלמה נסתרת
המצלמה הנסתרת שלי
רוקדת בסלואו מושן
בזמן האבוד במשכן שלך
אורבת להפוגות מתות.
מרחיבה עצמה
להיסטוריה משפחתית
מנגינת ילדים ענוגה
סיאסטה טבולה מרלו במרפסת.
המצלמה הדוממת שלי
מכסה מערומיך
וחומקת לסדיני ביטחון
עם שתי נעלי זכוכית ביד.
מתערסלת בדמיון מנושק
מתחת עץ התות
מפנה בה מקום למלים מבושמות
נטולות קליפות שגרה.
|
|
|
 |
נגיעות
והעיקר
הפרי גדל לו
מוקף נגיעות
השפה נספגת לה
בהמולת דורות
מבצע בורגני של אם ובת.
נותרתי מופשלת בתור להימור הגדול
כמו בחדר המתנה לכישרון
מפריחה ניחוחות זכייה הדוקים
גונחת את התפילות שלנו
שולה אותן
בצימאון
רגע ועוד אחד
עץ ופאלי
|
|
|
|
התכנסות |
|
 |
|
מגע נעדר |
גומעת פרחי חזיון ריחניים
בנשימה נדרכת.
נחשולי חושים
מאוגדים,
בכסא ריק
על חול מבולבל.
בלילה-
שוזרת ברעד שפתיים
מנחמת תשבצי שרשרת
עם בייבי דול מפוקפק
ומרלו בטמפרטורת החדר.
ובנר אחרון של דומיה
גורפת גוף ילדות מפוזר
לזרועות מקופלות,
כואבת מגע נעדר
בשמיכת סטן מרוסנת. |
|
התנתקות |
 |
|
שומר
לילה ארעי |
|
דפדוף בשדרת הרהורים
נתקל בסופי געגוע
חומת מגן מדומה.
שומר לילה ארעי
בפתח גב הקניון שלנו
מקרין תמונות מדויקות
של חדרים אטומים
מסיכות של חשיבות
זריקות סטריליות
במשחק חיים מנומנם,
פרחי זכוכית ממורקים
של הליכה בתלם.
דפדוף בשדרת הרהורים
נתקל בקצה חד של אמת
בו אנחנו כמו שם דהוי
בספר ישן של לקוחות. |
|
