יום שני.

שש בבוקר

שנה חלפה.

עצמה עיניים בלילה והתעוררה כמעט לאותו בוקר.

כותרות היום וסיכומי השנה, נראות כאשתקד.

הפרסומות גם.

לבטים מנקרים, מתלבטים, עולים ויורדים.

אגו מטפס עליהם, הכעס מעלה אותו, הסיפוק מוריד אותו.

גרף האגו רושם תנודות לא שקטות.

המלחמה הקרה על המשקל עדיין בעיצומה

קמט בזוית הפה, קמט ליד העיניים.

מבט פנימי משופר, קריירה נשמרת, עצמאות מדורדרת

חושך מאפיל על אור, אור מבליח מהחושך.

ברגעי חסד של התכנסות עוברית,

ירח מלא שולח קרן אהבה של אם, מנענע את סירת הנשמה.

היום ערב ראש השנה

בדיוק כמו לפני שנה, רשימת המטלות מונחת על השולחן

חגיגית. כמוני הבוקר. אני שמחה. לא יודעת למה. תחושה של דחיפות מרחפת באויר.

לעשות, לתת, לסדר, לארגן, לכתוב. להספיק הכל. 

החלפתי את יומן המטלות המהודר בבלוג אינטרנטי. בלוג שיחליף את הכתיבה היומית של השנה הקודמת. זו שניחמה יום יום את הבקרים שלי. ספגה אותי בלי תנאים, בלי ביקורת.

כתיבת בוקר בכלל ובחגים בפרט, היא המסננת הפרטית שלי.

זו שמארגנת את סדרי העדיפויות של המטלות האינסופיות,

מנפה את התחושות המעיקות ומאפשרת יום חדש, נקי יותר.

לכתוב ברכות מיוחדות לראש השנה לימימה ומיקי, לאופלייה ושרי, לחנה ואבי זמיר, ליעקב ושושי חייט. להגיע לחנות הפרחים ולדבר עם המעצבת, להזמין ארבעה סידורים מיוחדים. לגשת למעצבת התכשיטים לקחת שרשרת שהזמנתי, ללכת למספרה, לתת לה ציור שעשיתי לה מתנה למספרה החדשה בחולון, לחזור לאחותי לעזור לה לבשל, לבקר את אבא, לענות ל46 מיילים, לשלוח אסאמאסים למעגל השני, לקנות פרחים, לעשות סידור יפה לאחותי, לכתוב להם ברכה מיוחדת, לתת מתנות. לאימא כסף + תלושים, יחד, 800 ש"ח, לגיסתי, 700 ש"ח, לילדים שלי 600 ש"ח, לאחיינית המקסימה 200 ש"ח. לאחי 200 ש"ח. סה"כ 2,500 ש"ח.

 נדיבה אנוכי.

 לבשל דגים, להכין ליפתן, להכין טנזניה, לקנות שזיפים ואגוזים, לקפוץ לשושי ויעקב לתת להם את הסידור, להקפיץ את אחי הביתה, להתקלח, להתלבש, להתאפר, לצאת לדרך. להרגיע את מעיין, להכין מתנה לדגנית, בדרך לדבר עם קרובים שלא בא לי לסמאס או לשלוח מיילים.

 שנה חדשה בפתח. משהו נפתח בי. האויר הנפלא חודר את כל נימי, מרחיב אותי.

יום שני. שש בבוקר. שקט צלול בגינה שלי. השושנים האדומות נפתחו לרווחה. טריות השחר מקיפה כמו טעם של אהבה ראשונה. די בתנועה קטנה כדי להעיר איברים מרוחקים.

המים בקומקום רותחים. ריח החלב החם ממתיק את האוייר.

בוקר של כפר בתוך עיר שעוד רגע כבישיה יתרחבו לקלוט זרמים אנושיים מפהקים, בתוך קופסאות פח על גלגלים.

רחש קל מתחיל לפעפע. רגליים רפויות כתפיים דרוכות מעט. לגימות קטנות של קפה. תפילת בוקר. נר נשמה. עיניים דומעות, ציפורים מצייצות, ארוחת צוהריים בתנור.

יציאה מנושקת לרחוב הומה, אנשים עם שקיות, פרחים בצמתי רחוב, סלסלות עם דבש ושמן זית, תכונה יפה של חג בפתח

צחוק מתגלגל וחיוניות על פרימוס עד לשנה הבאה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות